במהלך השנים ליוויתי מאות מועמדים. חלקם מצאו עבודה מהר, חלקם לקח להם זמן, וחלקם, פשוט הרימו ידיים באמצע.

זה מעלה בעיניי שאלה קריטית:
כשאתה לא מקבל ראיונות, כשקורות החיים שלך לא מזמינים פניות, כשעוד תשובה אוטומטית נוחתת במייל, מה אתה עושה?

פה מתפצלים שני מסלולים:
יש מי שנכנעים לנסיבות. מספרים לעצמם שהשוק אשם, שאין סיכוי, שאין טעם.

ויש מי שבוחרים להיות לוחמים. הם מחפשים הזדמנויות קטנות לייצר ניסיון, מתנדבים לפרויקטים, עושים עבודות פרילנס זולות, כותבים קוד "למגירה", לומדים ומוסיפים עוד לבנה לסיפור שלהם.

העולם לא תמיד נותן לנו בדיוק את מה שאנחנו רוצים, בזמן שאנחנו רוצים. אבל בסוף, למי שממשיך לבנות, להתאמן, לנסות, הדלתות נפתחות.

המסר שלי פשוט: אתה לא שולט מתי השוק יגיד לך כן. אבל אתה שולט אם תמשיך לבנות את עצמך עד שזה יקרה.

אז… מה אתם בוחרים, להרים ידיים או להמשיך להילחם?