מאת: רועי, פסיכולוג ומומחה לגיוס בהייטק

במאמר הקודם כתבתי על השאלה האם יש בתוכנו מישהו שאפשר לסמוך עליו כשמגיע הגל. אבל לפעמים, הקושי האמיתי בקריירה מתחיל דווקא אחרי שההחלטה כבר התקבלה.

זה המועמד שמקבל הצעת עבודה חלומית, מתרגש, אומר "כן", ואז נעלם ליומיים. זו המנהלת שמסיימת תהליך גיוס ארוך, ואז מבקשת "לפתוח שוב רגע את הדיון". זה האדם שמתפטר ומתחרט, או זה שחולם על התפתחות בעבודה אבל קופא ברגע האמת.

על פניו זו התחרטות. אבל לא פעם, אין כאן מחשבה חדשה – יש כאן הצפה רגשית ישנה.

למה קשה לנו לבחור? המחיר הרגשי של התקדמות בעבודה

אנשים נוטים לחשוב שקושי בקבלת החלטות נובע מחוסר ודאות לגבי השוק או השכר. בפועל, אצל רבים המחפשים ליווי מקצועי בקריירה, הקושי האמיתי מתחיל אחרי הבחירה.

החלטה אמיתית סוגרת אפשרויות אחרות. כל "כן" לתפקיד חדש מכיל גם כמה "לא" לאפשרויות אחרות, ולא מעט אנשים מתקשים לשאת את הסופיות הזאת. לאורך השנים אנחנו לומדים שלהחלטות יש מחיר רגשי. לטעות יכול להרגיש כמו: לאכזב, לאבד הערכה, או להיחשף כ"לא מספיק טובים".

כשזה נצרב עמוק, ייעוץ קריירה אינו רק עזרה בכתיבת קורות חיים, אלא טיפול בחרדה שמתעוררת מול הבחירה.

מלכודת ה"רגל בחוץ": פחד ממחויבות בקריירה ובחיים

הדינמיקה הזו קיימת בזוגיות, אך היא בולטת לא פחות בעולם העבודה. ישנם אלו שלעולם לא נכנסים באמת "All In" לתפקיד. הם שם, אבל תמיד עם דלת מילוט: בודקים משרות בלינקדאין ללא הפסקה, שומרים על קשר עם מגייסים רק כדי "לבדוק דופק", וחיים בפנטזיה ש"אולי יש תפקיד מדויק יותר".

מבחינה נפשית, העיקרון דומה: לא להיכנס עד הסוף כדי לא להרגיש כלוא. ברגע שאדם מתמסר למסלול מקצועי, אפשרויות אחרות "מתות", ועבור חלקנו, הסופיות הזו נחוות כאובדן חירות.

הקצה השני: אלו שמרגישים "תקועים" בקריירה

מנגד, יש את אלו שבוחרים ונשארים, אבל חיים בתחושת קורבנות. הם מדברים על הקריירה שלהם כגזירת גורל: "זה מה שיש", "אני תקוע", "בשביל הביטחון הכלכלי".

לבחור באמת בקריירה פירושו להכיר בכך שאני ממשיך לבחור בכל יום מחדש. שאם רע לי, יש לי אחריות לפעול, לדבר או לעזוב. אצל חלק מהאנשים, עצם האפשרות לבחור מחדש מעוררת חרדה כה גדולה, שהם מעדיפים להרגיש "אסירים" של המערכת כדי לא לשאת באחריות על חייהם.

משבר משמעות בעבודה: כשעושים "הכל נכון" ועדיין אבודים

רבים מהפונים אליי לטיפול בהקשר של קריירה הם אנשים שעשו "הכל נכון": תואר נחשב, מדעי המחשב, עריכת דין, הייטק. ואז הם מתחילים לעבוד ומרגישים אבודים.

הסיבה? עד אותו רגע, החיים היו מסלול מובנה. תמיד היה מבוגר (הורה, מורה, מפקד) שהגדיר מהו השלב הבא. בחיים הבוגרים, פתאום אין ציון סופי ואין נתיב אחד. התקדמות בעבודה דורשת פתאום משהו אחר: לקחת בעלות. להבין שאתה המנהל של האירוע. הבלבול הזה מוביל אנשים בגילאי 35-40 לחכות ש"הדבר הבא" יקרה להם, במקום להוביל אותו.

"המצאה מחדש" או בריחה מהתפתחות?

יש גם את אלו שמחליפים כיוון כל שנתיים: קורס חדש, סטארטאפ חדש, זהות מקצועית חדשה. לפעמים זה אומץ, אך לפעמים זהו קושי להישאר במקום אחד מספיק זמן כדי לעבור את השלב הלא-זוהר של הלמידה. כדי להשיג משמעות בעבודה והתמחות אמיתית, צריך לעבור דרך חזרתיות וספק עצמי. מי שבורח ברגע שהפנטזיה פוגשת את המציאות, עלול למצוא את עצמו בחיפוש אינסופי מבלי להכות שורש.

איך טיפול וליווי קריירה עוזרים בשינוי?

בקליניקה, אנחנו מגלים שהקושי אינו טכני. כשאדם עומד מול החלטה מקצועית, המוח שלו (האמיגדלה) מזהה "סכנה" ולא "בחירה". הגוף נדרך, והתגובה היא הישרדותית: הימנעות, קיפאון או ביטול החלטות ברגע האחרון.

העבודה הטיפולית בקריירה איננה "ללמד לקבל החלטות", אלא לעזור לאדם להרגיש אחרת מול הבחירה.

• להאט ולזהות מאיפה מגיעה תחושת האסון.
• ליצור מרחק בין טראומות העבר להחלטות ההווה.
• לפתח את היכולת להישאר נוכח גם כשהספק מגיע.

השאלה בסופו של דבר היא לא רק אם יש עבודה טובה בחוץ, אלא האם יש בתוכנו מישהו שיכול להישאר איתנו גם אחרי שבחרנו.

צריכים ליווי בתהליך קבלת החלטות בקריירה?

שמי רועי, בעל רקע ייחודי כפסיכולוג קליני וכמגייס בכיר בעולמות הטכנולוגיה. אני מזמין אתכם לתהליך של ייעוץ וליווי קריירה שנוגע גם בפרקטיקה וגם בנפש.

על הכותב: רועי – תואר ראשון ושני במדעי המחשב | בוגר תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה קלינית | לשעבר מהנדס תוכנה | כמעט שני עשורים כמגייס | מייסד־מנהל ג׳וין – הסוכנות המובילה לגיוס לעולמות האונליין־טק.