🕵️‍♂️✨ זהו סיפור אמיתי־למחצה
האירועים התרחשו במפגשי ליווי קריירה שונים; כל שם ופרט מזהה שונו
מתוך כבוד לפרטיות המשתתפים השאר סופר בדיוק כפי שהתרחש פחות או יותר 🔒

אלון בן 34 ארכיטקט ראשי בסטארט אפ
אדם חכם מאוד מצטיין אוניברסיטה מתכנת מבריק עוד מהצבא
בכל שאלה טכנית אסטרטגית או תכנונית כולם מגיעים אליו
יש לו השפעה יש לו סמכות טבעית אבל אין לו טייטל ניהולי

וזה מציק לו
כבר כמה שנים הוא מבקש להתקדם לשלב הבא לנהל אנשים לא רק פתרונות
אבל זה לא קורה
לא כי מישהו עוצר אותו במכוון אלא כי איכשהו זה פשוט אף פעם לא מסתדר

כשהוא מגיע אלי הוא אומר משפט שאני שומע לא מעט
נראה שכולם רואים בי איש מקצוע מצוין אבל אף אחד לא רואה בי מנהל

בהתחלה אלון מתקשה להבין למה
הוא מתאר את עצמו כאדם ענייני לוגי מאופק
אבל ככל שאנחנו מתקדמים בתהליך מתחת לשקט הזה מתחילה לעלות שכבה אחרת
זיכרונות מהבית מאב דומיננטי חכם ביקורתי מאוד אדם שהעריך ביצועים אבל מעולם לא באמת אישר רגשות

אלון מספר שכילד כל הצלחה שלו נמדדה לפי תוצאה
ציונים הישגים מדדים
אבא שלי לא היה מתעניין איך היה לי רק אם הצלחתי

וכמו שקורה להרבה מאוד אנשים מוכשרים ההישגיות הפכה למנוע ולחסם גם יחד
בבגרותו אלון למד שהדרך לזכות בהכרה היא להצטיין לא להנהיג
הוא למד להיות זה שמספק תשובות לא זה ששואל שאלות
והמנגנון הזה ממשיך לנהל אותו גם היום מבלי שהוא מודע לכך

ניהול אחרי הכול הוא לא רק היכולת להוביל אחרים אלא היכולת להכיל גם חולשה בלבול ספק
מי שגדל במקום שבו חולשה לא קיבלה מקום יתקשה לאפשר אותה לאחרים
וכשמנהיגות פוגשת שלמות יתר היא מאבדת את האנושיות שבה

ברגע שאלון מבין את זה משהו משתנה
הוא מתחיל לתרגל שיחות פתוחות שיתוף אפילו חוסר ידיעה
לא כדי להיראות נגיש אלא כדי לאפשר לעצמו להיות אדם שלם לא רק מקצוען מדויק

כמה חודשים אחר כך כשהחברה פתחה תקן לניהול צוות חדש הוא לא ביקש
הפעם פנו אליו
כנראה שכשאדם מאפשר לעצמו להיות שלם גם העולם מזהה את זה