למי שעוקב אחרי הפוסטים שלי, בשבועות האחרונים שיתפתי בסיפורי ליווי קריירה שונים. ניסיתי להראות איך המבנה הנפשי והרגשי של כל אחד מאיתנו משפיע על הדרך שבה אנחנו עובדים, מתמודדים עם אתגרים ומגיבים לסביבה.
הפעם אני רוצה לספר קצת על עצמי.

שמי רועי, בן 48, נשוי ואב לשלושה.
עליתי לארץ בגיל 6 מגרמניה. אבי ניצול שואה, שנולד בגטו ושרד דרך מסכת נדודים, לימד אותי מגיל צעיר שהישרדות שווה קודם כול אינטלקט. רגש מבחינתו היה מותרות.
גדלתי בבית שבו מצוינות לימודית הייתה ערך עליון. הצטיינתי במקצועות הריאליים, סיימתי בהצטיינות את לימודיי בבית הספר להנדסאים באונ' ת"א, שירתתי כתוכניתן בצבא ובהמשך למדתי תואר ראשון ושני במדעי המחשב באונ' העברית. עבדתי כמהנדס תוכנה ומנהל פיתוח.
אבל הלב שלי לא היה שם.

יותר משהעסיק אותי הקוד, סקרנה אותי הנפש. מצאתי את עצמי יושב שעות עם אנשים, מקשיב לסיפורים שלהם ושואל שאלות של משמעות ולא רק של טכנולוגיה.

בשלב מסוים רציתי ללמוד פסיכולוגיה קלינית ושיתפתי את אבי.
הוא הפעיל את כל כובד סמכותו כדי להניא אותי: “זה מקצוע בלי עתיד.”
וכך נרשמתי למדעי המחשב, אבל בפנים בערה בי תחושת חוסר מיצוי.
אחרי כמה שנים בהיי־טק, עם שכר טוב ותפקיד ניהולי, הבנתי שזה לא מסלול החיים שלי.

בזמן שעבדתי כמהנדס תוכנה נרשמתי לכמה קורסים בפסיכולוגיה באונ' הפתוחה, טעימה שבדקה אם זה באמת הכיוון. החוויה הזו חידדה לי עד כמה זה מעניין, ובסוף קיבלתי החלטה דרמטית: לעזוב את ההנדסה ולעבור ללמוד פסיכולוגיה באונ' ת"א. לאחר מכן המשכתי לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית.

במהלך הלימודים התחלתי לעבוד כמגייס. כאן התחברו כל החלקים: מצד אחד, הבנה אנליטית של מקצועות טכנולוגיים; מצד שני, אבחון פסיכולוגי של אנשים. ראיתי איך זה מאפשר לזהות התאמות עמוקות יותר בין אדם לתפקיד ולבנות שיחות שלא מסתפקות ב"מה עשית עד היום" אלא מגלות גם "מי אתה".
בהמשך הקמתי את ג׳וין, סוכנות גיוס שעשתה גיוס אחרת: לא רק על מקצועיות, אלא גם על אישיות.

במקביל ליוויתי אלפי אנשים בצמתי קריירה שונים. שם מצאתי את המקום שלי:
הציר שבו קריירה פוגשת את הנפש.

✨ עם השנים הניסיון המגוון שלי, בהנדסה, פסיכולוגיה, גיוס וניהול, לימד אותי לבנות תהליך מובנה שמאפשר לאנשים לפרוץ קדימה.
במקום לשאול רק “איזו משרה מתאימה לי?”, אנחנו בוחנים יחד שאלות עמוקות יותר:
מה מרגש אותי?
איפה טוב לי?
איזו קריירה יכולה להביא לי משמעות?

אנשים יכולים להרגיש תקועים שנים בתוך אותן שאלות.
אבל כשהם מלווים בתהליך מקצועי שמבוסס על אנליזה, בניית נרטיב ובחינה לעומק של הכבלים הפנימיים, מתאפשרת צמיחה משמעותית.

ומה שלמדתי לאורך השנים הוא שכאשר אדם מגיע לשלב של חיפוש עבודה, במיוחד כשהוא מתקשה, עולות שאלות ותסכולים.

דווקא הנקודה הזו, שבה יש קושי אמיתי ומטרה ברורה (למצוא עבודה מספקת), מאפשרת לגעת בשורשים עמוקים יותר: ספקות, פצעי ילדות ושדים ישנים ולהפוך אותם למנוף לצמיחה אישית.

זה ה־framework שפיתחתי מתוך כל שנות הניסיון שלי: שילוב של ראייה רחבה, פסיכולוגית ומקצועית, עם צעדים פרקטיים שמבוססים על מציאות השוק.
זו הסיבה שאני כותב כאן.

כי אני מאמין ששאלות כמו: מה נכון לי? איפה טוב לי? מה ירגיש לי משמעותי? הן לא רק שאלות קריירה. הן שאלות חיים.

ואולי לא במקרה, גם הסקי, התחביב הכי גדול שלי, מזכיר לי את זה בכל פעם מחדש: כדי להתקדם במסלול צריך אומץ להישען קדימה, להתמודד עם הירידות התלולות ולגלות שבסוף המדרון מחכה תחושת החופש.