חיפוש עבודה נתפס לרוב כתהליך כמעט טריוויאלי. לא כי הוא לא מאיים, מפחיד או מייאש, אלא כי נדמה שהוא פשוט: כותבים קורות חיים, מחפשים משרה בלוח דרושים, שולחים, מחכים לשיחה ממגייס/ת, מתראיינים, עונים על שאלות, מקבלים הצעה, והלאה.

בפועל, עבור רבים מאיתנו, ה“טריוויאלי” הופך לתהליך קשה, עמום ולא ברור, עם מעט מאוד פידבק. איך לעזאזל עונים “ספר/י לי על עצמך” בצורה נורמלית?
חיפוש עבודה הוא מסע בין מראות: תלות ברושם שאנחנו עושים על מישהו אחר, בזמנים שנקבעים לנו, בתהליך לא שקוף, ולעיתים גם בתשובות לקוניות כמו “תודה שהשקעת מזמנך, החלטנו להתקדם עם מועמדים אחרים”.

אז ראשית, זה תהליך מורכב, וכדי לעבור אותו טוב, לרוב נדרשת הכנה. כשמכווננים אליו באופן הוליסטי, נפשי, רוחני ומקצועי, אפשר לעבור דרך של עיבוד, השלמה, וצמיחה.

מסוג השאלות ששווה לשאול את עצמכם ולעצב להן תשובות כנות ועמוקות:

* איזה תפקיד אתם מחפשים, ולמה דווקא הוא?

* איך התפקיד הבא מתחבר לקודם? איך אתם תופסים את רצף חייכם (ילדות, לימודים, צבא, טיולים, עבודות) כסיפור קוהרנטי ומתמשך?

* איך נראה תהליך הגיוס בצד השני? מי מקבל את הקו״ח, מי מראיין ומה הוא/היא מחפשים?

* האם יש חלקים בעבר או בהווה שאתם מתביישים בהם ומנסים להסתיר?

* במה אתם הכי גאים, ומה העדות הקונקרטית לזה?

יש כמובן עוד שאלות רבות; ככל שתשאלו ותעמיקו, כך תחוללו יותר משמעות בתוך החיפוש.

בסוף היום, חיפוש עבודה הוא לא “מבחן” אלא מרחב אימון: לזקק סיפור, לשים גבולות, להמיר דחיות למידע, ולאמן את שרירי הבהירות והנוכחות. כשניגשים אליו הוליסטית, רגשי, רוחני ומקצועי, הוא מפסיק להיות מסלול מכשולים ומתחיל להיות מסע שמגדיל את המסוגלות שלכם, לא כתלות בתשובה של מישהו אחר. הפרדוקס? דווקא המסוגלות הזאת היא שלרוב מביאה את ההצעה “הנכונה”.

שאלה אליכם
אם אתם בוחרים להפוך את החיפוש למסע צמיחה, איזה שריר אחד תרצו לחזק (בהירות, גבולות, סיפור, התמדה, נוכחות)? ומה הפעולה הקטנה והקבועה שתעשו כבר השבוע כדי לאמן אותו?