בכל פעם שאני גולל בפיד, אני נתקל באותה תופעה: יועצי קריירה ומנטורים שמקוששים לייקים על גב המרמור שלכם. הם יספרו לכם כמה המנהלים לא מעריכים, כמה השוק אכזרי, וכמה "דופקים את העובד הקטן". זה נשמע מנחם, זה מרגיש נכון, אבל זה הדבר הכי גרוע שאתם יכולים לעשות להתפתחות האישית שלכם.

הפוסטים האלו מרדימים אתכם. הם נותנים לכם את התחושה המזויפת שאתם בסדר והעולם דפוק. אבל האמת היא אחרת: כשאתם נותנים למישהו אחר את האשמה, אתם נותנים לו גם את המפתחות לחיים שלכם.

הכוח ליצור צרוב לכם ב-DNA

אני מאמין בבני אדם. לא כקלישאה, אלא ככוח טבע. המנגנון האנושי שלנו בנוי ליצירה, לבנייה, לאהבה ולשינוי. הכוח הזה לא נרכש בסדנה – הוא צרוב לנו ב-DNA.

תסתכלו על ילד קטן. הוא לא צריך "ייעוץ" כדי לדעת מה הוא רוצה. הוא פועל מתוך ידע טבעי, יודע מה הוא אוהב ומה הוא לא יכול לסבול. הידיעה הזו היא המצפן הפנימי הכי מדויק שיש לנו, והיא קיימת בתוך כל אחד מאיתנו גם היום.

למה אנחנו מרגישים תקיעות בקריירה ובחיים?

הבעיה מתחילה במפגש שלנו עם העולם. דמויות סמכות – הורים, מורים ומנהלים – מרחיקים אותנו לא פעם מהידיעה הטבעית הזו כדי להכניס אותנו לתבניות. המרחק הזה מהעצמי האמיתי מייצר ייסורים.

מהייסורים הללו נולדת אשמה כבדה, ומהאשמה צומחות כל הנוירוזות שמנהלות לנו את היום-יום. כדי לא להתמודד עם הכאב הפנימי, פיתחנו מנגנון הגנה הרסני: השלכה.

• "רע לי בגלל המנהל שלי."
• "אני לא מתקדם בגלל המצב במשק."
• "התעשייה הזו דפוקה."

די עם סיפור הקורבן: האחריות היא עליכם

יכול להיות שהמנהל שלכם באמת גרוע והשוק באמת מאתגר. אבל במישור המעשי – זה לא עוזר לכם שאחרים אשמים. האשמה אולי אצלם, אבל האחריות על המציאות שלכם היא עליכם בלבד.

זה בסדר גמור, ואפילו חכם, לבקש עזרה מקצועית. אבל המטרה של עזרה היא לא לאשר לכם שאתם מסכנים, אלא להזכיר לכם את הכוח הייחודי שלכם לפעול.

הגיע הזמן להפסיק לצרוך לייקים של קורבנות ולהתחיל להשקיע בחופש שלכם. האחריות היא המפתח היחיד שפותח את הדלת לחיים של יצירה ומשמעות.

רועי רייבשטיין - תואר ראשון ושני במדעי המחשב | בוגר תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה קלינית | לשעבר מהנדס תוכנה | שני עשורים כמגייס | מייסד־מנהל ג׳וין - הסוכנות המובילה בגיוס לעולמות האונליין־טק